מהחזית בחאן יונס ליציעים בבאקו: החייל שריגש באולימפיאדת פריז סוגר מעגל

בקיץ 2024, בזמן שספורטאי ישראל נאבקו על המדליות במשחקים האולימפיים בפריז, אלירן אילוז היה במקום אחר לגמרי. הוא שירת ביחידת העיטם – יר"א 551, יחידה רפואית אווירית המתמחה במתן מענה רפואי וכירורגי מהיר בעומק שטח האויב. בזמן שהישראלים עקבו אחר הקרבות על המסכים, אילוז וחבריו ליחידה היו עסוקים בהצלת חיים, הרחק מהבית ומהמשפחה, במציאות של מלחמה מתמשכת.

דווקא בתוך המציאות הזאת הצליחו אילוז וחבריו למצוא רגעים של התרגשות וגאווה לאומית. בעזרת מאמץ לוגיסטי של אנשי הפלוגה הם השיגו טלוויזיה, חיברו אותה לקליטה ויצרו לעצמם חלון קטן לעולם שבחוץ. העובדה שבתו של אילוז, אלומה, זכתה זמן קצר קודם לכן באליפות ישראל בג'ודו לילדות הפכה את ענף הג'ודו לנושא שיחה מרכזי ביחידה. כך מצאו עצמם החיילים צופים בקרבות של המשלחת הישראלית, גם במהלך ההמתנות שבין המשימות המבצעיות.

הסיפור קיבל תהודה לאחר שרז הרשקו וענבר לניר, שזכו במדליות כסף בפריז, שיתפו את ההודעה המרגשת שקיבלו מאילוז, שסיפר להן כי צפה בקרבותיהן מתוך הפעילות המבצעית בחאן יונס. עבורו, ההצלחות של הג'ודוקאיות הישראליות היו הרבה מעבר לתוצאות ספורטיביות: הן סיפקו רגע של גאווה, חיבור למדינה והפוגה מהמציאות המורכבת שבה פעלו הוא וחבריו.

כעת, באליפות העולם בג'ודו בבאקו, אילוז סוגר מעגל. הפעם הוא לא צופה בקרבות דרך מסך מאולתר באזור לחימה, אלא נמצא באולם עצמו, לצד בתו אלומה, כדי לעודד את המשלחת הישראלית מקרוב. הביקור הפך למיוחד עוד יותר בזכות הקשר שנוצר בין אלומה לכרם פרימו, לאחר שמאמנה האישי של פרימו, מרט מרגוליס, שגם מאמן את אלומה, דאג שכרם תעודד את הילדה בתקופה שבה אביה שהה זמן ממושך בשירות מילואים. המפגש בין השתיים בבאקו, לצד הדגלים וההצלחות הישראליות, הציף רגשות שהצטברו במשך חודשים ארוכים.

"בפריז ראינו את המדליה מתוך אזור השהייה. עכשיו אנחנו רואים הכול בלייב"

אלירן, כשאתה מסתכל על הביקור בבאקו, אתה מרגיש שזו סגירת מעגל מאז אולימפיאדת פריז?

"חד משמעית. זו סגירת מעגל מאוד חשובה עבורנו. בפריז עקבנו אחרי רז ואחרי הבנות, והיה לנו חשוב לראות אותן מצליחות. בתוך כל הבלגן של המלחמה הצלחנו להשיג טלוויזיה, ובזכות מאמץ של הפלוגה חיברנו אותה לקליטה. ככה יצא שאת כל הקרבות של המשלחת הישראלית בג'ודו ראינו מאזורי השהייה שבהם המתנו בזמן הפעילות.

"אני הייתי קרוב ל-140 יום ברציפות במילואים, כמעט בלי יציאות הביתה. בתוך המציאות הזאת, לראות את הקרבות ואת המדליות היה משהו שנתן לנו המון. פתאום אתה רואה ישראלים על במה עולמית, מצליחים ומביאים גאווה, וזה מכניס קצת אור לתוך תקופה קשה. עכשיו אנחנו רואים את רז בלייב, באולם, וזה אחרת לגמרי. אנחנו עוקבים אחריה, מכירים את ההצלחות שלה, והיה לנו חשוב לבוא ולחוות אותן מקרוב".

מה גרם לך להחליט להגיע עד באקו, ועוד עם אלומה?

"הג'ודו נכנס חזק מאוד לחיים שלנו בזכות אלומה. היא זכתה באליפות ישראל לילדות, והענף הפך לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלנו. בישראל כמעט שאין כרגע תחרויות בינלאומיות שאפשר פשוט ללכת אליהן ולחוות את הרמה הזאת מקרוב, ולכן היה חשוב לי לקחת אותה לתחרות גדולה בחו"ל.

"באנו כדי לראות את רז, אבל גם כדי לראות את כרם ואת ענבר. חסרה לנו מאוד ענבר, ורצינו להיות שם, לראות את הבנות ולתמוך בהן. כשאתה מגיע לאולם ורואה את הישראלים עולים להתחרות, עם הדגל והקהל, אתה מרגיש את זה אחרת. זה הרבה יותר מלצפות בשידור. זו חוויה ספורטיבית ורגשית שקשה להסביר למי שלא היה שם".

הזכרת את כרם פרימו. הקשר שלה עם אלומה הפך את הביקור למרגש במיוחד. איך זה התחיל?

"בדיעבד גיליתי שהמאמן האישי של כרם, מרט מורגוליס, הוא גם המאמן של אלומה. בתקופה שבה הייתי במילואים, הוא שלח את כרם לעודד את אלומה בימים שונים. הבת שלי הייתה חוזרת הביתה ומספרת לי: 'אבא, כרם דיברה איתי, התייחסה אליי ושאלה אותי איך אני מרגישה'. במקביל הייתי מקבל תמונות מהמאמן.

"אני הייתי רחוק מהבית, לפעמים לא ידעתי בזמן אמת מה קורה, ורק אחר כך ראיתי את ההודעות ואת התמונות. בשביל ילדה שמתאמנת בג'ודו, שמישהי כמו כרם פרימו עוצרת, מתייחסת אליה ומעודדת אותה – זה דבר עצום. זה נותן לה תחושה שרואים אותה, שהיא חלק מהענף ושיש לה ממי ללמוד. וכאבא, כשאתה נמצא רחוק כל כך הרבה זמן, הדברים האלה מקבלים משמעות אפילו גדולה יותר".

ואז הגיע הרגע בבאקו, כשאלומה פגשה את כרם על רקע ההצלחה שלה באליפות העולם. מה עבר עליכם?

"זה היה מאוד מרגש. אלומה הגיעה עם הדגל, הייתה שם כרם, וכל האווירה הייתה מלאה באמוציות. היו גם דמעות של שמחה והתרגשות. מבחינתי, זה היה הרבה מעבר לתחרות. פתאום אתה רואה את הקשר שנוצר בתקופה שבה היית רחוק, ואת ההשפעה של מחווה קטנה על הילדה שלך.

"ברור שגם לראות את כרם מצליחה ולהניף את דגל ישראל על במה גדולה בעולם הג'ודו זה מרגש מאוד. במיוחד בתקופה שאנחנו נמצאים בה, כל הצלחה ישראלית כזאת מקבלת משמעות נוספת. אתה מסתכל על הספורטאיות האלה ורואה כמה עבודה, התמדה ואופי יש מאחורי כל הישג. בשביל אלומה זו גם השראה להמשך הדרך שלה".

ספר קצת על אלומה. הבנו שהיא כבר רשמה הישגים מרשימים בג'ודו.

"אלומה מתאמנת כבר כמה שנים, והיא זכתה שלוש פעמים ברציפות באליפות ישראל לילדים. בישראל היא הגיעה לרצף של 42 קרבות ללא הפסד. היא מאוד אוהבת את הג'ודו, משקיעה ומתאמנת ברצינות, ואני מנסה לתת לה את האפשרות לחוות את הענף גם מעבר לאימונים ולתחרויות בארץ.

"כשאנחנו נמצאים כאן ורואים את הרמה הבינלאומית, היא יכולה להבין לאן אפשר להגיע. היא רואה את הספורטאיות שהיא מכירה מהטלוויזיה, עומדת באותו אולם איתן, מרגישה את האווירה ושומעת את הקהל. זו חוויה שנשארת איתה. אני חושב שכהורה, אחד הדברים הכי יפים שאתה יכול לעשות הוא לתת לילד שלך לחלום, אבל גם להראות לו מקרוב כמה עבודה נדרשת כדי להגשים את החלום הזה".

מה היית אומר לישראלים שמתלבטים אם לנסוע לחו"ל כדי לצפות בתחרויות ספורט, ולא להסתפק בכדורגל או בענפים הפופולריים ביותר?

"אני ממליץ לכל חובב ספורט לקחת לעצמו הזדמנות כזאת. אפשר לנסוע לתחרות ג'ודו בגיאורגיה, בהונגריה או במקומות אחרים באירופה. זו חוויה מדהימה. יש כאן ספורט ברמה גבוהה, אווירה מיוחדת, וכשהישראלים עולים להתחרות, אתה מרגיש גאווה שקשה לתאר.

"אנחנו רגילים לראות הכול דרך מסכים, אבל כשאתה נמצא ביציע, רואה את הקרב ושומע את הקהל, אתה מבין כמה זה שונה. אני רוצה שגם ישראלים שחיים כאן בבאקו יגיעו לעודד. תבואו לראות את רז, תבואו לתמוך במשלחת. זה חשוב לספורטאים, זה כיף לקהל וזה ממלא את הלב.

"אני מקווה שנוכל להגיע לעוד תחרויות, ואולי אפילו לאולימפיאדת לוס אנג'לס ב-2028. יש גם קשר משפחתי לעיר, כי סבתא של אשתי גרה שם, אז מי יודע. אבל כרגע אני בעיקר שמח שאנחנו כאן, יחד, אחרי כל מה שעברנו. מפריז, דרך הימים הארוכים במילואים, ועד היציע בבאקו – זו חוויה שלא נשכח".