בישראל של 2026 כבר התרגלנו לכך שבמערכות בחירות המפלגות מדברות כמעט על הכול. ביטחון, כלכלה, יוקר המחיה, חינוך, בריאות, דיור, תחבורה, גיוס, משפטים ועוד. אבל תחום אחד שנשאר בדרך כלל הרחק מאור הזרקורים הוא הספורט. וזה מעניין במיוחד במדינה שבה מאות אלפי ילדים ובני נוער עוסקים בספורט, אלפי ספורטאים מתחרים באופן מקצועי, עשרות ענפים מנסים לייצר הישגים בזירה הבינלאומית, והספורט הפך לאורך השנים לאחד התחומים שמביאים לישראל הישגים, חשיפה וגאווה בזירה העולמית.
לקראת הבחירות לכנסת ה-26, שייערכו ב-27 באוקטובר 2026, מתמודדות 38 רשימות. בדיקת פודיום את המסמכים הפוליטיים ואת הפעילות הפרלמנטרית בתחום הספורט מגלה מציאות עגומה: אין כיום שורה ארוכה של מפלגות שמציגות תוכנית מפורטת לספורט הישראלי.
במצעי כמה מהמפלגות המרכזיות אין פרק ספורט ייעודי, ובחלק מהמקרים גם לא ניתן למצוא התייחסות משמעותית לתחום. כך למשל, גם במפלגת השלטון, "הליכוד", הספורט אינו מופיע כאחד מהנושאים המרכזיים במצע הבחירות.
אם זה לא מספיק, הליכוד מציג באתרו תת-קטגוריה תחת הסיסמה "לא מבטיחים. עושים". אלא שבין הבחירה בחשבון החשמל, הרכבת הקלה בגוש דן וההשקעות בחיזוק המדעים, המתמטיקה והטכנולוגיה, קשה למצוא מקום לספורט הישראלי.
בבדיקה של פודיום לא נמצא פרויקט ייעודי בתחום הספורט בין היוזמות המוצגות. כך, גם כשהמפלגה מציגה את העשייה שלה בשורה של תחומים, הספורט נותר מחוץ לתמונה.
גם ב"ישראל ביתנו", לצד פרקים מפורטים בנושאי ביטחון, כלכלה, חינוך, בריאות, רווחה ודיור, אין פרק ייעודי למדיניות הספורט. במפלגות אחרות התמונה דומה, ובחלקן כלל לא פורסם מצע שמאפשר לבחון מדיניות ספורט מסודרת.
מכאן מגיעה אחת מנקודות האור, אבל גם כאן נדרשת כוכבית. ברשימת "ביחד", בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, אין במצע הנוכחי פרק ספורט ייעודי. עם זאת, אחד השמות הבולטים המזוהים עם פעילות פרלמנטרית בתחום הוא סימון דוידסון, שהיה מעורב בשורה של יוזמות חקיקה הקשורות לספורט.
בין היתר קידם הצעות בנושאי ספורטאים צעירים, חינוך גופני, מאמנים והספורט ההישגי. בינואר 2025 אף אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק שיזם, שעסקה בחובת נשיאת דגל ישראל על מדי ספורטאים המייצגים את המדינה בתחרויות בינלאומיות, ובהמשך אושרה בוועדת החינוך, התרבות והספורט לקריאה שנייה ושלישית.
למפלגתו "יש עתיד", יש היסטוריה של התייחסות מפורשת לספורט, כולל תפיסה הרואה בו כלי לבריאות, לחינוך, לגיבוש חברתי ולמצוינות. אלא שגם כאן חשוב לדייק: בבחירות 2026 יש עתיד אינה מתמודדת כרשימה נפרדת, אלא במסגרת "ביחד". לכן פעילות קודמת של חברי המפלגה או מסמכים קודמים שלה אינה יכולה להיחשב באופן אוטומטי כהבטחה מפלגתית לבחירות הנוכחיות.
בכנסת עצמה ניתן למצוא יוזמות חקיקה הנוגעות לספורט, אך הן אינן מתגבשות בהכרח למדיניות רחבה ומקיפה. בכנסת ה-25 קודמו, בין היתר, הצעות להסדרת תפקיד מנהלי יחידות הספורט ברשויות המקומיות, כאמור לעיגון חובת נשיאת דגל ישראל על מדי ספורטאים המייצגים את המדינה ולהסדרת ההכשרה והעיסוק באימון ספורט.
חלק מהיוזמות הגיעו לשלבי חקיקה מתקדמים, ואחרות נותרו בגדר הצעות. פעילות זו מעידה שיש חברי כנסת שמקדישים תשומת לב לתחום, אך השאלה שנותרת פתוחה היא האם בכנסת הבאה תוצג תוכנית כוללת לספורט הישראלי, או שגם הפעם הטיפול בנושא יישאר בעיקר תוצאה של יוזמות נקודתיות של חברי כנסת בודדים.
וזו למעשה הנקודה המרכזית שעולה מבדיקת פודיום: יש פוליטיקאים שעוסקים בספורט, אבל מעט מאוד רשימות שמציגות לציבור תוכנית עדכנית, ברורה ומפורטת לעתיד הספורט הישראלי.
השאלות המרכזיות עדיין נותרות פתוחות: מה ייעשה כדי להכניס יותר ילדים ובני נוער לפעילות גופנית, כיצד יחוזקו התשתיות ומתקני הספורט, מה יהיה מעמד המאמן, כיצד יקבל הספורט הפראלימפי את המקום הראוי לו, מה המדינה מתכננת לעשות כדי לאפשר לספורטאים הישראלים להתחרות ולהצליח בזירה הבינלאומית לאורך זמן והאם אפשר להכפיל את תקציב הספורט?
לקראת בחירות 2026, הספורט הישראלי יכול להיבחן בדיוק כמו כל תחום ציבורי אחר. לא רק לפי סיסמאות, אלא לפי מסמכים, תוכניות, חקיקה ופעילות בפועל. מי שמבקש להבין מה מציעות המפלגות לספורט צריך להסתכל לא רק על הצהרה של מועמד כזה או אחר, אלא גם על השאלה האם קיימת מדיניות כתובה, מה בדיוק היא כוללת, ומה כבר נעשה בתחום וכרגע קשה מאוד למצוא מפלגות שהספורט בראש סדר העדיפויות שלהם.
בסופו של דבר, הבחירות יעסקו בנושאים רבים, והספורט הוא רק אחד מהם. אבל עבור מאות אלפי ילדים, ספורטאים, מאמנים, אגודות ואוהדים בישראל, מדובר בתחום שמשפיע על חינוך, בריאות, קהילה, הישגים בינלאומיים ואיכות החיים. לכן ראוי שלצד הדיונים הגדולים על עתיד המדינה, גם הספורט יקבל מקום ברור יותר בשיח הפוליטי ובתוכניות העבודה של מי שמבקשים לנהל אותה.
