ארטיום דולגופיאט לא צריך עוד מדליה כדי להוכיח שהוא אחד הספורטאים הגדולים שידעה ישראל. כל הישג נוסף שלו רק מחזק את מה שכבר נבנה לאורך שנים: קריירה יוצאת דופן בענף שבו ההבדל בין מדליה למקום מחוץ לפודיום יכול להסתכם בשבריר נקודה, ושבו כל תרגיל דורש שילוב נדיר של כוח, דיוק, גמישות, אומץ ושליטה עצמית.
הזכייה היום (שבת) במדליית הארד בתרגיל הקרקע באליפות העולם ברוטרדם, עם 14.466 נקודות, הוסיפה פרק נוסף לקריירה המרשימה שלו. זו מדליית העולם הרביעית שלו: אחרי מדליות הכסף ב-2017 וב-2019 והזהב ב-2023, דולגופיאט הוכיח שוב שהוא מסוגל להישאר בצמרת העולמית לאורך שנים. בענף תחרותי כל כך, שבו מתעמלים צעירים ומוכשרים נכנסים למעגל התחרויות ללא הפסקה, שמירה על רמה כזאת היא הישג בפני עצמו.
אבל כדי להבין את גודל הסיפור, צריך לחזור לרגע הגדול ביותר שלו: המשחקים האולימפיים בטוקיו. דולגופיאט זכה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע והעניק לישראל מדליית זהב אולימפית שנייה בתולדותיה, אחרי הזהב של גל פרידמן בגלישת רוח באתונה 2004.
באותו רגע הוא הפך לא רק לאלוף אולימפי, אלא גם לאחד השמות המזוהים ביותר עם הספורט הישראלי. ההמנון שהתנגן באולם הרייק בטוקיו היה שיא של דרך ארוכה, שכללה שנים של אימונים, ויתורים והתמודדות עם הלחץ העצום של התחרות החשובה בעולם.
הגדולה של דולגופיאט אינה מסתכמת בזהב האולימפי. יש ספורטאים שמגיעים לשיא חד פעמי, ויש כאלה שמצליחים להפוך למצטיינים לאורך תקופה ממושכת. דולגופיאט זכה בתארים אירופיים, הגיע שוב ושוב לגמרים באליפויות העולם והוכיח שהוא מסוגל להתמודד מול המתעמלים הטובים בעולם. גם כאשר אינו זוכה בזהב, עצם היכולת להתחרות על המדליות באירועים הגדולים ביותר מלמדת על רמה מקצועית יוצאת דופן.
המדליה האולימפית מכסף בפריז 2024 הוכיחה שההצלחה בטוקיו לא הייתה רגע מקרי. דולגופיאט חזר לבמה האולימפית, התמודד עם ציפיות עצומות והצליח לזכות שוב במדליה, הפעם מכסף. שתי מדליות אולימפיות בשתי אולימפיאדות רצופות הן הישג שמעטים הספורטאים הישראלים יכולים להתהדר בו. לכך מצטרפות שלוש אליפויות אירופה בקרקע, בשנים 2020, 2022 ו-2026, שממחישות את יכולתו לשוב לפסגת הענף גם לאחר שנים של תחרות מול יריבים מתחלפים.
יש כמובן מי שיציבו בדיון גם את גל פרידמן, שהביא לישראל שתי מדליות אולימפיות בגלישת רוח, את יעל ארד, שפתחה את מסורת המדליות האולימפיות הישראלית, או את לינוי אשרם, שזכתה בזהב אולימפי בהתעמלות אמנותית. לכל אחד מהם יש מקום של כבוד בהיסטוריה. ההשוואה בין ענפים שונים אינה פשוטה, והגדרת "הגדול מכולם" תלויה גם בקריטריונים שבוחרים: הישגים, אורך הקריירה, השפעה ציבורית או היכולת לשנות את מעמדו של ענף שלם.
ובכל זאת, לדולגופיאט יש טיעון חזק במיוחד. הוא הפך את ההתעמלות הישראלית לענף שמסוגל לייצר אלוף אולימפי ואלוף עולם, והמשיך להביא הישגים גם אחרי שהגיע לפסגה. הוא אינו נמדד רק ביום אחד בטוקיו, אלא בשנים של הישגים, בגמרים הגדולים וביכולת לשמור על מקומו בין הטובים בעולם. האם הוא גדול ספורטאי ישראל בכל הזמנים? זו שאלה שתישאר פתוחה לדיון, אבל אין ספק שארטיום דולגופיאט כבר שייך למועדון המצומצם ביותר של הספורטאים הגדולים בתולדות המדינה.
