מאמן נבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים, סרגיי וייסבורג, חזר אתמול (שלישי) לישראל יחד עם המשלחת מאליפות העולם ברוטרדם, הולנד, עם הישג משמעותי: מדליית ארד לארטיום דולגופיאט בתרגיל הקרקע והופעה היסטורית של שני מתעמלים ישראלים בגמר אליפות העולם. לצד דולגופיאט, גם נועם ברקוביץ' הצעיר הגיע למעמד היוקרתי, בתחרות שהמחישה את מקומה של ישראל בצמרת העולמית ואת הפוטנציאל של הדור הבא.
בריאיון, וייסבורג מנתח את התוצאה של דולגופיאט, מסביר מדוע ברמות הגבוהות ביותר כבר אין מקום לטעויות קטנות, מתייחס לפריצת הדרך של ברקוביץ' ומספר על החלום שמלווה אותו כמאמן: לראות את שני המתעמלים שלו עומדים יחד על הפודיום.
ארטיום אמר שהוא די מרוצה מהתוצאה הסופית. גם אתה מרוצה ממדליית הארד?
"אנחנו תמיד חושבים על המקום הראשון, זו השאיפה שלנו בכל תחרות. אבל צריך להבין עד כמה הרמה בהתעמלות המכשירים השתנתה. היום יש הרבה מאוד מתחרים צעירים, מוכשרים ואיכותיים מכל העולם, והמאבק על המדליות קשה מאוד."
"בעבר, ארטיום ביצע תרגילים בדרגת קושי גבוהה במיוחד, וזה נתן לו יתרון משמעותי. היום לא מספיק רק לבצע תרגיל קשה, אלא צריך לבצע אותו בצורה מדויקת כמעט לחלוטין. אין לך זכות לטעות אפילו טעות קטנה, כי ברמה הזאת כל פרט יכול להכריע את התוצאה. גם אם ארטיום היה מבצע תרגיל מדויק יותר, הדרך למקום הראשון הייתה קשה מאוד. כמובן שתמיד רוצים יותר, אבל צריך להסתכל גם על הרמה של המתחרים ועל מה שהצלחנו להשיג".
שני ישראלים בגמר אליפות העולם, הישג היסטורי. מה זה אומר מבחינתך?
"זו גאווה גדולה מאוד. כשאתה מסתכל על כל המתעמלים שמגיעים לאליפות עולם, מדובר במאות ספורטאים מכל העולם, ובתוך התחרות הזאת יש לנו שני מתעמלים ישראלים שמצליחים להגיע לגמר. זה אומר שישראל נמצאת על המפה הבינלאומית ושיש לנו ספורטאים שיכולים להתמודד מול הטובים ביותר. ארטיום הוא כבר מתעמל מוכח ברמות הגבוהות, אבל גם נועם מראה שיש לנו דור צעיר עם כישרון ויכולת. כשאתה רואה מתעמלים ישראלים מגיעים למעמדים כאלה באליפות עולם, אתה מבין שיש כאן עבודה טובה ופוטנציאל שאפשר להמשיך לפתח".
מה דעתך על ההופעה של נועם ברקוביץ'? מה עוד יש לו לשפר?
"נועם רק בתחילת הדרך. זו אליפות העולם הראשונה שלו, ולא הגענו אליה עם ציפיות גבוהות מדי מבחוץ. כמובן שבתוך הצוות אנחנו מכירים את היכולות שלו ומאמינים בו, וידענו שהוא מסוגל להגיע רחוק. אבל צריך לזכור שהוא עדיין צעיר ויש לו עוד הרבה שנים להתפתח ולהתקדם. ההגעה לגמר היא הישג חשוב מאוד עבורו, והיא יכולה לתת לו ביטחון וניסיון לקראת התחרויות הבאות. יש עוד דברים לעבוד עליהם ולשפר, כמו אצל כל מתעמל, אבל אני מקווה שהדרך שלו תהיה פתוחה להישגים גדולים ושבעתיד נראה אותו במקומות הגבוהים ביותר".
אליפות העולם הזאת הייתה ברמה גבוהה במיוחד, פחות משנתיים לפני המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028. עד כמה היא הייתה מאתגרת?
"הרמה הייתה מקסימלית, והיה קשה מאוד. כל גמר היה כמו קרב, וכל מתעמל היה צריך להביא את היכולת שלו לרמה הגבוהה ביותר. אני אומר לפעמים שזו כבר כמעט מלחמה של אופי, כי כולם יודעים להתעמל וכולם מגיעים מוכנים, ובסופו של דבר השאלה היא מי מצליח להתמודד טוב יותר עם הלחץ ומי מצליח להימנע מטעויות. צריך להבין שגם זו רק תחילת הדרך. השנה הזאת חשובה, אבל השנה הבאה תהיה קשה אפילו יותר, והמאבק רק ילך ויתעצם ככל שנתקרב למשחקים האולימפיים. כולם מתכוננים לאותו יעד, ולכן נצטרך להמשיך לעבוד קשה, להשתפר ולהיות מוכנים לאתגרים הבאים".
מה המשמעות עבורך כמאמן לראות שני מתעמלים שלך באותו גמר באליפות העולם?
"זה רגע מיוחד מאוד בקריירה שלי. אני זוכר שכאשר ארטיום ואלכס שטילוב הגיעו יחד לגמר באליפות אירופה, החלום שלי היה לראות את שניהם עומדים יחד על הפודיום. זה לא קרה אז, אבל החלום הזה נשאר איתי. עכשיו יש לנו שוב שני מתעמלים ישראלים שמגיעים לגמר באליפות העולם, וזה מרגש מאוד. כשאתה עובד עם ספורטאים לאורך שנים, אתה רוצה לראות אותם מצליחים יחד, ולא רק אחד מהם. עצם העובדה ששניהם הגיעו למעמד הזה היא הישג גדול, אבל מבחינתי זו גם סיבה להמשיך לחלום ולשאוף קדימה".
אז מה החלום הבא שלך? לראות את שניהם יחד על הפודיום?
"בהחלט. החלום הוא ששני המתעמלים שלי יהיו יחד על הפודיום. זו השאיפה, וזה מה שנותן לך מוטיבציה להמשיך לעבוד ולהתקדם. ברור שבספורט אין הבטחות, וכל תחרות היא סיפור בפני עצמו, אבל אנחנו צריכים להציב לעצמנו מטרות גבוהות. יש לנו מתעמלים מוכשרים, יש לנו דרך שאנחנו מאמינים בה, ועכשיו צריך להמשיך לעבוד קשה, להתכונן לתחרויות הבאות ולנסות להפוך את החלום הזה למציאות".
