אחרי כמעט עשור בג'ודו, אלון טרייסמן החליט לעשות שינוי לא שגרתי ולעבור לענף הקשתות. המעבר התחיל בכלל במסגרת פעילות בבית הספר, אבל מהר מאוד הפך לתחום שהוא התאהב בו. היום, כשהוא משלב אימונים אינטנסיביים עם הלימודים וחולם להגיע רחוק, הוא כבר יודע שהדרך לשם דורשת הרבה ויתורים, משמעת ובעיקר התמדה.
בחרת בקשתות. איך בכלל הגעת לזה?
"אני רוצה להגיע הכי רחוק שאני יכול. ברור שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולעבוד עליו, אבל אני לא רוצה לוותר לעצמי."
"זה התחיל בעצם בבית הספר. הייתה לנו אפשרות להתנסות בשעתיים של כל מיני תחומים שונים, ושם הציעו לי לנסות קשתות. אמרתי לעצמי שזה משהו חדש, שלא ניסיתי אף פעם, אז למה לא? ניסיתי, מאוד אהבתי את זה, ואז התחלתי להגיע גם לאימונים ולהתאמן בצורה יותר רצינית. ככל שהמשכתי, הבנתי שאני אוהב את זה אפילו יותר מהג'ודו, ואז החלטתי לעבור לקשתות."
ולפני זה היית כמעט עשור בג'ודו. לא היה קשה לעזוב אחרי כל כך הרבה שנים?
"כן, הייתי בערך תשע שנים בג'ודו. זה היה חלק גדול מאוד מהחיים שלי, אבל הרגשתי שאני רוצה לנסות משהו אחר ולפתח את עצמי בכיוון חדש. בקשתות מצאתי משהו שמאוד התחברתי אליו, ולכן החלטתי לעשות את המעבר ולנסות להגיע כמה שיותר רחוק."
מה הכי מייחד את הקשתות מבחינתך? מה אתה הכי אוהב בענף?
"הכי כיף לי פשוט להתאמן. להגיע לאימון, לקחת את הקשת ולירות חץ אחרי חץ אחרי חץ. יש משהו מאוד ממכר בזה. אתה כל הזמן רוצה לשפר את הדיוק שלך ולראות שאתה מצליח לפגוע יותר טוב. היום כבר קשה לי לדמיין מצב שבו אני לא מתאמן באופן קבוע."
אתה כבר משלב אימונים רציניים עם הלימודים. איך עושים את זה?
"אני מנסה לשלב בין הכול. זה לא תמיד פשוט, אבל אני רוצה להתאמן באקדמיה שבווינגייט ולהגיע למצב שאני מתאמן שם כמעט כל יום. שם הכול הרבה יותר רציני ומקצועני, ואני יודע שאם אני רוצה להתקדם ולהגיע רחוק, אני צריך להשקיע בזה הרבה."
איך הילדים בבית הספר מקבלים את מה שאתה עושה? זה לא ענף שכל ילד מכיר.
"רוב הילדים בבית הספר בכלל לא יודעים שאני מתאמן בקשתות. עברתי לא מזמן לבית ספר חדש, אז עדיין לא ממש מכירים אותי שם. אני גם לא בדיוק דמות פופולרית שמספרת לכולם על עצמה, אז זה פחות משהו שאני מדבר עליו."
אתה מרגיש שאתה מפספס דברים שילדים אחרים בגילך עושים בגלל האימונים? מסיבות, יציאות, חברים?
"כן, בטח. אני כמעט לא הולך לשום מקום אם זה בא על חשבון אימון. אם יש לי אימון באותו זמן, אז בדרך כלל אני מעדיף ללכת לאימון. ברור שאני רוצה גם ליהנות עם חברים, אבל כרגע הספורט מאוד חשוב לי ואני יודע שצריך לעשות ויתורים כדי להתקדם."
ומה קורה ביום שאתה עייף ואין לך כוח להתאמן?
"אני עדיין הולך. גם כשאין כוח, צריך ללכת. מבחינתי זה אחד הדברים שהכי בונים אותך כספורטאי. לא רק האימונים שבהם אתה מרגיש טוב ויש לך אנרגיה, אלא דווקא הימים שאתה עייף או שקשה לך ובכל זאת אתה מגיע. שם נבנית המנטליות."
היה רגע קשה שבו חשבת אולי לוותר?
"היו רגעים קשים, אבל אף פעם לא באמת חשבתי לעזוב. ידעתי שגם אם יש תקופה פחות טובה, היא תעבור ואחריה יהיו ימים טובים יותר. מבחינתי העיקר הוא לא לוותר ולהמשיך לעבוד."
והמשפחה? איך אבא ואמא מקבלים את כל ההשקעה הזאת?
"הם ממש בצד שלי. הם כל הזמן אומרים לי כל הכבוד ומאוד שמחים לראות שאני מתקדם בתחום. במיוחד אבא ואמא, הם רואים שאני באמת אוהב את מה שאני עושה וזה מאוד משמח אותם. התמיכה שלהם נותנת לי הרבה כוח להמשיך."
ומה לגבי המאמן שלך דניאל והצוות?
"אני יודע שאם יש לי בעיה או משהו שאני צריך עזרה בו, אני תמיד יכול לפנות לדניאל והוא יעזור לי. זה גם עובד הפוך. יש בינינו קשר טוב, ואני יודע שאני לא לבד בתהליך הזה."
ומה החלום שלך בקשתות?
"אני רוצה להגיע הכי רחוק שאני יכול. ברור שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולעבוד עליו, אבל אני לא רוצה לוותר לעצמי. אם אני באמת רוצה לקחת את זה ברצינות, אני צריך להמשיך להתאמן, להשקיע ולתת הכול. בסופו של דבר, אם אתה רוצה משהו, אתה צריך להמשיך להילחם עליו ולא לוותר."
